מה בין נטע ברזילי לזמר במסכה?

פורסם ב 14.02.23 ע"י אדריכלית מירב סלע

מאת: אדריכלית מירב דותן סלע

צילומים: מעצבת פנים הילית קרש

ביקור במתחם המלאכה בדרום תל אביב.

בנייני רכבות סלאמס ענקיים, שלא היו מביישים שום שכונה קומוניסטית במזרח אירופה של שנות ה-70. הפער בין חזיתות המעטפת האפורה והמפלצתית הזאת, ובין דלתות הקסמים שפתחנו כל פעם, הזכיר לנו את ליכלוכית שהפכה בין לילה לסינדרלה.

כשעומדים במרכז הכביש, רואים חזיתות בטון כעורות, ובכל מרפסת ופרוזדור מציצים רמזים מהסטודיויים שמתחבאים שם. אפשר לעלות באופן ספונטני לכל אחד מהמבנים ולשוטט ולמצוא שם אוצרות חבויים, וכך בבוקר שימשי וראשון של שנת 2023, מצאנו את עצמנו – הילית ואני, עולות אינסוף מדרגות, פותחות שערים, דלתות, גדרות, מציצות, מתגנבות ונדהמות ממה שיש שם.

אליס בארץ המראות היתה פה.

דלת הקסמים הראשונה אליה התפרצנו היתה של מאור צברי, מעצב תלבושות וכובעים לפרסומות והפקות גדולות, (גם את שמלת האירוויזיון של נטע ברזילי). הסטודיו היה מלא בדים, צבעים, חומרים בלי סוף.

אחריו, בסוף פרוזדור מאוד לא מזמין, גילינו שני אומנים בסטודיו אחד – קרולין אטון ואורגד אדרי, הם עובדים ביחד ולחוד. הרגשנו את הלחץ באויר, ולמרות זאת הצליחו לחייך ולגלות לנו שבסטודיו שלהם נעשות כל התחפושות של הזמר במסיכה! סקיצות, בדים, פיגורות, ציורים, חוטים ומה לא היה שם.

ושוב… יורדות במדרגות, עוברות לבנין אחר, נראה שיש פה אינסוף אטלייה (סטודיו אומן), תערוכות, סדנאות רישום, מוסיקה, גלריות בכל תחומי האומנות והאמנות, ציור, פיסול, ייצור אמנות אפריקאית אותנטית, קרמיקה, גופי תאורה, בדים, מוזיאונים קטנים ותערוכות מתחלפות.

כל אומן נוצץ וייחודי בתוך גוש הבטון הזה..

באחד הפרוזדורים התחבאה האטלייה של הקרמיקאית נועה ראזר, היוצרת גופי תאורה קרמיים בצבעוניות רכה, ומזכירים סוכריות.

את גופי התאורה היחודיים של נועה, ניתן לרכוש ממש כאן

כשמטיילים שם צריך להתעקש ולחפש, לא להתעצל.

בזכות יצר הסקרנות שלנו גילינו את הפסל – ניר אוחיון שעוסק בפיסול מסיכות ודמויות מטרפות, ספק קדמוניות ספק חייזריות, מחומרים ממוחזרים, שלעיתים מתחבאות שם זוגות נעליים של "שופרא". הפיסול שלו הוא בעיטה בבטן הרכה של כולנו בצורת ביקורת נוקבת על תרבות הצריכה האינסופי (עד גועל) שלנו שגרם לעולם העיצוב להיות מושפע משפע חומרים למיחזור.

ואל תשכחו לחפש את הנעל בתמונות …

שוטטנו ברחוב בין טקסטים טובים וציורים מרהיבים של גרפיטי

וחיפשנו עוד כניסה לבנין ועוד הפתעות וגילינו את הסטודיו המהמם של הקרמיקאי גור ענבר שבדיוק תלה סקיצות נהדרות (ברפידוגראף שחור על נייר סקיצות עבה) ואולי הולכות להיות ה"ליין" הבא של הכדים המדברים שלו.

ולמה מדברים? כי הטקסטורות, הגוונים והציבעוניות, הציורים וכל החיבור בינהם, מצליחים לייצר תחושות מגוונות בעיני המתבונן, פעם סוערות, פעם רגועות אבל אף פעם לא אדישות.

את אמן הפופ-ארט מיקי גולדשטיין פגשנו בגלריה עם מאות ציורי הפורטרט המופשטים שלו שבכשרון רב מצליח ליצור מ"האין-יש", בכמה כיתמי צבע הוא מצליח לדייק בדמות אותה הוא מצייר.

יחד איתו בסטודיו בפינה משלה יוצרת בת זוגתו מוניקה קליין.

את סוף חיטוט הרגליים בין כל פרוזדורי הבניינים וכל חללי המדרגות, סיימנו מול חזית מעלית ברזל ישנה, מסחרית וכעורה שהיתה סיכום של כל החוויה במתחם.

כשנכנסנו אליה הפתיעו אותנו בטן המעלית שכוסתה כולה בפתקאות memory צבעוניים בגווני פסטל, שריככו את תחושת הניכור והזרות מול חזיתה, והיו כמו דו שיח אילם חזיתות הבניינים המפלצתיים שבתוכם אוצרות בלומים.